תנא דבי אליהו רבה
קומי רני בלילה לראש אשמורות שפכי כמים לבך נכח פני ד' שאי אליו כפיך על נפש עולליך העטופים ברעב בראש כל חוצות (איכה ב׳:י״ט) ברוך המקום ברוך הוא שרחמיו הם מרובין על ישראל לעולם אע"פ שסרחו במעשיהם לפני הקב"ה והקב"ה כועס עליהן אעפ"כ רחמים שלו עליהם בכל יום תמיד שנאמר (תהלים פט) חסדי ה' עולם אשירה לדור ודור אודיע אמונתך בפי וכן הוא מפרש בקבלה ע"י ישעיהו הנביא (ישעיהו מ״ג:כ״א) עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו וגו'. ואומר (ישעיהו ס״ג:ז׳) חסדי ה' אזכיר תהלות ה' כעל כל אשר גמלנו ה' ורב טוב לבית ישראל אשר גמלם כרחמיו וכרוב חסדיו וגו' בכל צרתם לו צר ומלאך פניו הושיעם באהבתו וגו'. אין לי אלא צרת ציבור צרת יחיד מנין ת"ל (תהילים צ״א:ט״ו) יקראני ואענהו וגו'. א"כ למה נאמר בכל צרתם לו צר אלא אמר הקב"ה בכל צער וצער שיש לישראל כביכול אני עמהם שנאמר לו צר א"ת לו צר אלא לי צר שנאמר (ישעיהו מ״ט:ג׳) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר לכך נאמר קומי רני בלילה וגו' מאי שפכי כמים לבך נכח פני ה' מכאן אמרו כל ת"ח שיושב וקורא ושונה ועוסק בתורה הקב"ה יושב כנגדו וקורא ושונה עמו שכאן נאמר נכח פני ה' ולהלן הוא אומר ויחנו אלה נוכח אלה וגו' (מלכים א כ׳:כ״ט) מה להלן פניהם של אלו נוכח פניהם של אלו ופניהם של אלו נוכח פניהם של אלו אף כאן אחריו מה כתיב שם ויהי ביום השביעי ותקרב המלחמה ויכו בני ישראל את ארם מאה אלף רגלי ביום אחד וינוסו הנותרים וגו' ואלולי שהדבר כתוב אי אפשר לאומרו וכל האומרו היה חייב מיתה: ד"א שפכי כמים לבך וגו' ומה ת"ל אלא לפי שרחמיו של הקב"ה מרובין על ישראל לעולם בין על הרשעים שבהן בין על הצדיקים שבהן ומנין תדע לך שכן הוא צא ולמד מדוד מלך ישראל שמאהבה שאהב אותו ומשמחה ששמח בו שיגר לו דברים ביד נתן הנביא שנאמר (שמואל ב ז׳:ד׳-ה׳) ויהי בלילה ההוא ויהי דבר ה' אל נתן לאמר לך ואמרת אל עבדי אל דוד וגו' האתה תבנה לי בית לשבתי כי לא ישבתי בבית וגו' כל הענין עד ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם לפניך כסאך יהיה נכון עד עולם וגו' וככל החזיון הזה כן דבר נתן אל דוד. ומכאן אמרו כל הסועד עם חבירו אפילו פת במלח או ירק או תמרים או גרוגרות או אפילו טובל עמו בציר אע"פ שיש לאותו סועד מאה סעודות בכל יום כסעודת שלמה בשעתו אפ"ה יחזיק לו טובה לחבירו בפניו לכך נאמר כי לא ישבתי בבית וגו'. כיון ששמע דוד כך מיד היה בא וישב לו לפני השכינה ושחה מלא קומתו ארצה ואומר אבי שבשמים יהיה שמך הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים ותהא לך קורת רוח מישראל עבדיך בכל מקומות מושבותם על שהגדלתנו ורוממתנו וקדשתנו וקלסתנו וקשרת לנו כתר של דברי תורה מסוף העולם ועד סופו. התורה שעשיתי לפניך משלך עשיתי וגמילות חסדים שעשיתי לפניך משלך עשיתי ואפ"ה בשכר תורה שעשיתי קמעא לפניך הקנית לי העוה"ז וימות בן דוד ועוה"ז שנאמר (שמואל ב ז׳:י״ח) ויבא המלך דוד וישב לפני ה' ויאמר מי אנכי אדני ה' ומי ביתי כי הביאותני עד הלום וגו' כל הענין עד ומברכתך יברך בית עבדך לעולם משלו משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו עבד והיה המלך אוהב אותו אהבה גמורה ובכל יום ויום היו מכניסין אותו לפניו והיה המלך עושה לו כבוד בפני כל עבדיו ומשיב אותו העבד לפני המלך ואומר לו אדוני המלך מה מלאכה עשיתי לך יותר מכל שאר עבדיך ומה קורת רוח מצאת ממני יותר מכל שאר עבדיך שאתה עושה לי כל הכבוד הזה לפני עבדיך לכך נאמר ויבא המלך דוד וישב לפני ה' וגו' נאמר כאן הלום ולהלן הוא אומר (שמואל א י׳:כ״ב) הבא עוד הלום איש ואומר (שמואל א י״ד:ל״ח) גשו הלום כל פנות העם ואומר (שמות ג׳:ה׳) אל תקרב הלום מה הלום שנאמר להלן לשון מלכות ושררה אף הלום שנאמר כאן לשון מלכות ושררה. תדע לך שכן הוא שהרי במעשים הטובים שמצא הקב"ה בדוד עתיד להושיב אותו לימין השכינה שנאמר (תהילים ק״י:א׳) נאם ה' לאדוני שב לימיני וגו' כיצד עושה אדם תורה קמעא לפניך אתה שמת שכרו באלף אלפים לטובה ואין שום בריה יודעת עושה צדקה וגמילות חסדים קמעא לפניך כופל אתה שכרו באלף אלפים לטובה ואין שום בריה יודעת עושה אדם תורה קמעא לפניך אתה שמת שכרו באלף אלפי אלפים לטובה שנאמר (שמואל ב ז׳:י״ט) ותקטן עוד זאת בעיניך ה' אלקים ותדבר גם אל בית עבדך למרחוק וזאת תורת האדם וגו'. וכי זאת תורת האדם שיעשה תורה קמעא לפניך ה' אלקים ועוד דבר אחד אמר לפניו שנאמר ומה יוסיף דוד עוד לדבר עליך ואתה ידעת את עבדך ה' אלקים ואומר ועתה אדני ה' אתה הוא האלקים ודברך יהיו אמת וגו' ומברכתך יברך בית עבדך לעולם זה העולם שאין בו מיתה לעלם ולעלמי עלמיא. אשרי מי שיודע בלבבו מהו אצל אביו שבשמים וכל מעשיו הוא עושה בבטחון על אביו שבשמים אשרי מי שהוא ירא שמים בסתר ונשען ובוטח כמו שהוא תופס מגן ותריס שנאמר (שמואל ב כ״ב:א׳) וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת וגו' ויאמר ה' סלעי ומצודתי וגו' מגני וקרן ישעי משגבי ומנוסי וגו' כי בכה ארוץ גדוד וגו' מגן הוא לכל החוסים בו וגו' ותתן לי מגן ישעך וגו' עד סוף השירה: